החלטה בתיק בש"א 165124/07

1.         בפני בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית עפ"י תקנה 101 (א) (2) לתקסד"א.

2.         העובדות הצריכות לעיניננו:

המשיבה 1 ( להלן: "התובעת 1") הינה חברה המשמשת סוכנות לביטוח. המשיבה 2 (להלן:"התובעת  2") הינה חברת בת של פלתורס ומשמשת כיועצת לענייני ביטוח. המבקש 1 (להלן: "הנתבע 1") עבד כשכיר אצל התובעות מיום 1.1.99 ועד יום 19.7.06 ובמסגרת עבודתו היה מופקד על טיפול בקבוצת "שיכון ובינוי אחזקות בע"מ" (להלן:"שיכון ובינוי בע"מ").  לאחר סיום עבודתו אצל התובעת 1, פתח הנתבע 1 עסק עצמאי למתן שירותי ביטוח והתקשר עם המבקשים 2 ו-3 (להלן: " הנתבעים 2  ו-3 " ) בקשרי עבודה משותפים בתחום הביטוח. לטענת התובעות, שיכון ובינוי היתה רשומה בספרי התובעות כלקוחה שלהן עד לסוף שנת 2006 וכתוצאה מפעילות הנתבעים עבר תיק הביטוחים של שיכון ובינוי לניהולם ותיווכם של הנתבעים.

התובעת הגישה את תביעתה כנגד הנתבע 1 בטענה כי מעשיו מהווים הפרת התחייבויות הנוגעות לשמירת הסודות המסחריים על פי הסכם העבודה שנכרת בינו לבין התובעות וכן עומדים בניגוד להוראות פרק ב' לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 (להלן:"חוק עוולות מסחריות").

הנתבעים  2 ו-3 נתבעו בטענה של גרם הפרת חוזה וכן כי פעלו בניגוד לחוק עוולות מסחריות.  

3.         טענות הצדדים:

א)         לטענת הנתבעים,  העילה של הפרת הסכם עבודה כנגד נתבע 1 מצויה בתחום סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לאור הוראת סעיף 24 (א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן : "חוק בית הדין האזורי לעבודה").  העילה של גרם הפרת הסכם העבודה כנגד נתבעות 2 ו-3 מצויה בתחום סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לאור הוראת סעיף 24 (א) (1ב)  לחוק בית הדין האזורי לעבודה ואף העילה על פי חוק עוולות מסחריות כנגד הנתבעים מצויה בתחום סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה בהסתמך על סעיף 22 (א) (2) לחוק עוולות מסחריות.

ב)         התובעות מתנגדות לבקשה וטוענות, כי הן העילה הנוגעת להפרת חוק העוולות המסחריות ע"י נתבעים 2 ו-3 והן העילה הנוגעת לגרם הפרת חוזה, אינן בסמכות בית הדין לעבודה.  

לטענת התובעות, סעיף 22 (א) (2) לחוק עוולות מסחריות אינו חל במקרה דנן הואיל ובין הנתבעים 2 ו-3 לתובעות לא התקיימו מעולם יחסי עובד ומעביד. לטענתן, עילת התביעה אינה "נובעת מחוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד", כיוון שבין התובעות ונתבעים 2 ו-3 מעולם לא נכרת חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, ומכיוון שעילת התביעה הנוגעת להפרת הוראות חוק עוולות מסחריות לא מבוססת על החוזה שבין התובעות לנתבע 1.

באשר לעילה המבוססת על גרם הפרת חוזה נטען, כי במקרה דנן, אין כל הגיון להכפיף את התובענה כנגד אנשים הזרים לחלוטין להסכם העבודה לסמכותו של בית הדין לעבודה.

עוד טוענות התובעות כי יש להורות כי אף התובענה כנגד נתבע 1 תידון בבית משפט זה, לאור תקנה 22 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

ג)          יודגש, כי בסוף תגובת ב"כ התובעות - המשיבות נכתב:

"לחילופין ומבלי לפגוע בכל האמור לעיל, המשיבות תציינה כי לגופו של עניין אין הן מתנגדות כי תובענה זו תעבור כמות שהיא לבית הדין לעבודה, ואם המבקשים סבורים כי בבית הדין לעבודה סיכויי הגנתם טובים יותר, הרי המשיבות סבורות שכל אחד משני בתי המשפט יגיע למסקנה הנכונה והמתבקשת בעניין זה, כמפורט בכתב התביעה.

באם יחליט בית המשפט הנכבד להעביר את התובענה לבית הדין לעבודה, על בסיס הסכמה זו של המשיבות, הרי בנסיבות העניין יש לחייב את המבקשים בהוצאות בקשה זו אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד להורות כי התובענה בשלמותה תידון בפניו או תעבור לבית הדין לעבודה כמקשה אחת, אך בכל מקרה לא תפוצל לשתי הערכאות.

כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המבקשים בהוצאות המשיבות בגין בקשה ותגובה זו".

ד)         בתשובה לתגובה טוענות הנתבעות כי תביעת התובעות סובבת כולה את הטענה כי משעה שנתבע 1 עבר מעבודתו אצל התובעות להתקשרות עם הנתבעים 2 ו-3, הופר חוזה העבודה שלו, וקמו לתובעות עילות של גרם הפרת חוזה העבודה ומכוח חוק עוולות מסחריות. לטענתן, ההלכה, המעוגנת בפסיקה ובהוראות חוק העוולות המסחריות הינה כי משעה שבית הדין הארצי לעבודה הוא הערכאה המוסכמת לדון ביחסים שבין העובד לשעבר למעביד לשעבר, רוכש הוא אף סמכות לצורך דיון במלוא משולש היחסים, דהיינו, גם כנגד הצד השלישי.  

4.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להתקבל ויש להעביר את התביעה לביה"ד האזורי לעבודה (כפי שהתבקש בסעיף 16 לתגובת ב"כ התובעת).

(1)        אשר לסמכות בנוגע לנתבע 1:

בסעיף 24(א) לחוק בית הדין האזורי לעבודה, נקבע כי: